איזנברג מלך ובניו בע"מ נ' חכמון אהרון בע"מ

פסק דין

1.בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת א. רבינוביץ ברון) מיום 20.09.10, במסגרתו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סך 69,064 ₪ וכן חוייבה בתשלום הוצאות משפט בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ. במקביל, חוייבה המשיבה להשיב למערערת את המנוף שרכשה ממנה.

2.ואלה הקביעות הרלוונטיות, כעולה מפסק דינו של בית משפט קמא:

המערערת הינה חברה העוסקת בפינוי פסולת וגזם.

המשיבה רכשה מהמערערת מנוף לצורך פינוי גזם, בעלות 51,811.97 ₪ כולל מע"מ. המנוף סופק למשיבה בחודש מרץ 2006, והיא החלה להפעילו בחודש אפריל 2006.

לטענת המשיבה, כמפורט בכתב התביעה, היא לא יכלה להשתמש במנוף בשל פגמים יסודיים שהתגלו בו. המנוף הוחזר למערערת לתיקון ארבע פעמים בין אפריל ליוני 2006. לטענת המשיבה על אף שהמנוף הוצג בפניה כחדש, התברר כי מדובר במנוף ישן משנת 2001, שהיה מונח במחסני המערערת במשך כחמש שנים.

המשיבה טענה כי נזקיה הינם: עלות המנוף בסך 51,811.97 ₪, הוצאות בדיקת המנוף בסך 2,252 ₪, פיצוי בגין העדר הכנסות בסך 100,000 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ₪. המשיבה ציינה כי תחזיר את המנוף למערערת.

המערערת טענה בכתב הגנתה כי המנוף נמסר לה לתיקון פעמיים. בפעם הראשונה הוחלף העמוד המרכזי שהיה פגוע, ובפעם השנייה נבדק המנוף ונמצא כי המשיבה שינתה כיוון חלק משסתומי הלחץ של המנוף לשם הגדלת העומסים עליו מעבר להוראות היצרן, ואעפ"כ, וללא תשלום, התקינה המערערת עמוד מרכזי חדש ומסרק חדש, אך ציינה מפורשות כי אם תקלה זו תישנה לא תחול אחריות על המנוף.

לאחר ששמע ראיות, קבע בית משפט קמא כקביעה עובדתית כי "המנוף לא התאים לפעולות ההידוק והלחיצה בהיקפים שבוצעו על ידי התובעת" (עמ' 6 לפסה"ד). יחד עם זאת, הוסיף בית משפט קמא וקבע כי מחקירת מנהל המערערת עולה כי מדובר במנוף משנת ייצור 2001, וכי כבר בשנת 2003 התקבלה אצל הנתבעת הודעת היצרן כי העמוד המרכזי במנוף עלול להיות פגום ונשלח עמוד חדש לשם החלפתו, אך המערערת לא תיקנה את המנוף בטרם מכרה אותו למשיבה, ולמעשה בפעם הראשונה שהמנוף הובא לתיקון הוחלף החלק שנשלח למערערת על ידי היצרן זה מכבר. על כן קבע בית משפט קמא כי "די במהלך דברים זה על מנת לעורר ספק האם העובדה שהעמוד המרכזי נפגע עם הפעלת המנוף נבעה במקרה הראשון ממעשיה של התובעת ולא מאותו פגם ביצור עליו התריע היצרן בזמנו" כמו כן קבע בית משפט קמא כי כל התקלות ארעו בתקופת האחריות (עמ' 7 לפסה"ד).

אשר על כן, קובע בית משפט קמא, כי המנוף לא התאים לצרכיה של המשיבה, אך במקום לפעול לפתרון הבעייה, הותירה המערערת את המשיבה עם המנוף, שכאמור, איננו מתאים לה. לפיכך "התובעת היתה רשאית לבטל את ההסכם ולקבל את התמורה ששולמה על ידה חזרה, בכפוף להחזרת המנוף לנתבעת" (עמ' 8 לפסה"ד).

באשר לנזק, נקבע כי לא הובאו אסמכתאות באשר להפסדים המדוייקים שנגרמו למשיבה בשל העבודות במשרד הביטחון, ועל כן נדחה רכיב זה כפי שפורט בכתב התביעה.

באשר לעבודות עבור התעשייה האווירית נקבע הפסד  בדרך של אומדנא בסך 15,000 ₪.

כמו"כ אושרה ההוצאה בגין בדיקת המנוף בסך 2,252 ₪.

3.טענות המערערת-

בית משפט קמא התעלם מכך שעובדות אשר נטענו על ידי המשיבה, התבררו כבלתי נכונות. כגון, נטען כי המנוף החל לעבוד בחודש אפריל 2006, בעוד שבפועל העבודות החלו בחודש מאי אחרי שהמנוף הותקן ביום 18.05.06. טעות זו גוררת אחריה טעות בקביעת הפיצוי שחושב עבור תקופה ארוכה יותר מזו שבה הופעל המנוף בפועל.

בימ"ש קמא התעלם מכך שהמשיבה לא פנתה למשרד הרישוי עמ"נ להוציא רישיון רכב.

בימ"ש התעלם מכך שהמשיבה התקינה את המנוף באמצעות מי שאינו מורשה לכך.

טעה בית משפט קמא בכך שלא התייחס לעובדה שהמשיבה מעולם לא דווחה למערערת כי ברצונה להשתמש במנוף להידוק גזם, וכי פעולה זו היא שהביאה לכשל בפעולת המנוף.

באשר לקביעת דמי הנזק, טעה בית משפט קמא בכך שהנזק נקבע בדרך של אומדנא, על אף שהמשיבה לא הניחה תשתית מדוייקת לנזקים שנגרמו לה.

4.דיון והכרעה-